הניצוץ הפנימי/מאת רקפת אמסלם

מתוך מפגש מדיטציה וניגון לחג החנוכה שנערך במרכז מעגל ברמת ישי

נשמתו של האדם היא ניצוץ של אור שהתנתק מהשורש האלוהי.

נאמר בספר משלי: נר ה' נשמת האדם

.כיצד יכול האור שבתוכנו להאיר מחוצה לנו?   ע"י המעשים שלנו, צורת החשיבה שלנו
כל מהותה של המצווה היא שאדם יוכל להאיר את העולם באור הפנימי שלו אולם, כאשר אני מסיטה את האור הפנימי ועוטה עליו שכבות חושך (פחד, דאגה, קנאה, שנאה, ייאוש, בורות קטנוניות ועוד) משתלט החושך על האור, ונפשי ומהותי הופכות להיות חשוכות,
זוהי גם דרך לראות מעשים קשים ושאינם מוסריים ? כאשר האדם מתנתק מהניצוץ הפנימי שלו ועוטה על עצמו שכבות חושך כך התנהלותו הופכת להיות חשוכה ואפלה וכאן נשאלת השאלה האם יש באפשרותו של האדם לבחור בדרך חשיבה או בדרך פעולה בין האור לחושך
 

בראייה ההוליסטית אין אור בלי חושך ואין חושך בלי אור דהיינו, הבנה שהכוחות המנוגדים הם היוצרים את השלם, אולם, הכל בעניין של מידה ובחירה, לעיתים, עלינו לבחור גם בחלק הפחות נעים שבנו כגון : הבעת כעס או תחושות שיכולות להיחשב לקוחות מן החושך אולם, המידתיות מאוד חשובה והפעלת הבחירה - האם אני בוחרת להגיב מתוך חושך או מתוך אור?  ולקיחת אחריות - אין הדבר פשוט כלל ולמעשה עלינו לקבל גם את הצדדים הפחות מוארים שלנו ולדעת על קיומם ועל ידי כך שנהיה במודעות ונפתח חמלה כלפי עצמנו קודם כל וכלפי הסביבה לאחר מכן, הבחירות שלנו תהיינה יותר מבוקרות ומאוזנות

בעידן כמו שלנו בה מקודש החומר ונשכחת הרוח  קשה לאנשים להיות מחוברים לעצמם, לניצוץ הפנימי, כי למעשה הפכנו להיות במרוץ החומר, ולכן, האתגר הגדול שלנו כבני אדם לפנות זמן לרוח, לנפש ולעבודה אישית והתפתחותית, ולא לראות בזאת בזבוז של זמן, כי למעשה, בסופו של דבר בזבוז הזמן הוא הרדיפה האינסופית רק אחר החומר.באופן טבעי כל יצור חי רוצה שיהיה לו טוב-חום, הגנה, מזון, שתייה, ועוד, וביהדות דווקא אין איסור על חיים נוחים או ציווי על סגפנות אולם כל זאת מאוזן כל עוד האדם משתמש בחומר כאמצעי להתפתחות אישית ורוחנית ולא לנהנתנות שבתוכה למעשה אין סוף -ככל שיש לאדם חומר הוא רוצה עוד.. ולכן ברגע שישנה גם עבודה אישית הרצון בעוד, מאוזן ולא גולש ומועצם.

אין באמירות אלו משפט צדק, אלא, (מאחר ואנו מדברים על חנוכה) לשפוך אור על הניצוץ הפנימי ולנסות לפנות לו מקום בחיינו, בתוך חיי היום יום, ולאו דווקא לעצור הכול ורק אז אצליח לראותו, אלא לגלות אותו ולהיות מודעת לו ביום יום, בזמן שאיפה ונשיפה, כאשר אני מרגישה חלק בלתי נפרד מהיקום הסובב אותי ולא אני והם או אני נגדם אלא, אני וכולם ביחד, כל דבר שאעשה,אחשוב "כאן" תהיה לו השלכה על הנעשה "שם התובנה והראייה שאנו כבני אדם תלויים זה בזה ואף ערבים לזה לזה ולכן ישנן השלכות אינסופיות בין האני לכלל ובין הכלל לאני, וברגע שאני מחוברת לעצמי ומגיבה מתוך מודעות ועבודה אישית אני לוקחת בחשבון בתוך כל זאת את הסביבה כחלק בלתי נפרד ממני, כאן נכנסת אפשרות הבחירה אני בוחרת להתנהל בדרך זו או בדרך אחרת בעולם והדרך היחידה שיכולה להצילני מהחושך הינו האור, אני בוחרת באור.

הבחירה באור אינה בחירה פשוטה מאחר ובתוך החושך ישנם גם יתרונות : כאשר אני בחושך, אין אני צריך להתנצל, אני כבר שם, אני לא צריך לחשוב יותר מדי אני מתנהל בתוכו והוא זה שמנהל אותי, הוא יכול לשמש לי כתירוץ למעשיי  ולכן צריך אומץ רב בבחירה באור, אומץ ועבודה אישית. כאשר אבחר באור ואראה את הניצוץ הפנימי שלי אוכל לראות גם את הניצוץ החיצוני : זריחת השמש, חיוך של תינוק, בריאות, עונות השנה, בעלי החיים היקרים שנמצאים וחולקים עמנו את כדור הארץ, מעשים טובים, אהבה, אופטימיות, וכל הטוב והשפע שהעולם הזה מעניק לנו ואנו לא תמיד מתפנים לראותו מאחר ואנו עסוקים במרדף ארוך שאינו נגמר

הניצוץ הפנימי הינו האהבה

א.י. השל חוקר מחשבת ישראל, משורר ופילוסוף בעל ספרי הגות ושירה כתב האדם אינו קיים למען המעשים הטובים, המעשים הטובים קיימים למען האדם. היהדות דורשת יותר ממעשים טובים.. מטרתה היא שתחול טרנספורמציה באדם.

רבי נחמן מברסלב: " אור האינסוף אין לו דמות, והוא לובש צורה לטוב או לרע בך, במקביל, לכן, הדבר תלוי בנו (אפשרות הבחירה), עלינו לעשות כמיטב יכולתנו כדי שאור הבורא ילבש צורה של ברכה ולא של קללה"

חג אורים שמח