תרגול יוגה - מסע רוחני ודרך חיים ו/או תרגול פיסי /רקפת אמסלם

יוגה הינה מסע רגשי ורוחני לחקר הנשמה . כיום, מקבלת היוגה משמעות וההוכחה לכך הינה  הכנסת היוגה לכל מיני מוסדות, חדרי כושר, מרכזים כאלו ואחרים וכל זאת מתוך רצון של האנשים לתרגל את היוגה ולהכירה, האומנם?

כמו בכל אופנה, כזו או אחרת גם היוגה קיבלה מקום אופנתי ורבים הם האנשים המתרגלים יוגה מסיבות כאלה ואחרות. ברצוני לשפוך אור על התופעה הנ"ל ולהביט בה מכל מיני כיוונים.

החיים בעולם המערבי ידועים כחיים מאוד לחוצים, האנשים חשופים ללחצים מסוגים שונים (פרנסה, מחלות, רעש, זיהום אוויר, והתרחקות משמעותית מן הטבע ,מן הקצב האמיתי של  בני האדם - (כמה פעמים שמעתם על אדם שאומר לכם-שכחתי לאכול היום, או לא היה לי זמן ללכת לשירותים? צרכים בסיסיים נדחקים לפינה כאילו היו מטרד) ומן המהות שלנו שאינה תלויה בדבר) כל הפרמטרים הללו יוצרים אצל האנשים חיפוש וכלים משמעותיים להתמודדות עם החיים ושמירה על הבריאות הפיסית והנפשית והרבה פעמים החיפוש מגיע לאחר טראומה כזו או אחרת.

. היוגה הינה אחד מהכלים הרבים הניתנים לאנשים לשם שמירה ואיזון. אולם, קוץ ואליה בה, מאחר והמערב נגוע במחלת ההישגיות, קצב מהיר, תוצאות מהירות (כאן ועכשיו) נכנסה היוגה במקומות רבים לנישה המערבית ומשמשת במקרים רבים כפעילות גופנית בלבד, שיפור הביצועים הפיסיים ללא התייחסות לרוח, לנפש, למודעות. בצורה זאת  אין שונה היוגה מכל תרגול בחדר כושר כזה או אחר (התרגול הפיסי חשוב מאוד ויש לו מקום כמשפר בריאות ומחזק), אך היוגה בעיניי מגיעה ממקומות הרבה יותר עמוקים, פנימיים ולשם התפתחותי כאדם יש ללמוד את האספקטים הנוספים של היוגה מלבד האסנות המדהימות.

כבר בכתבים העתיקים חולקה היוגה לשמונה חלקים או איברים ע"י פטנג'לי

(פטנג'לי - מתוך ויקיפדיה - הוא איש חידה בעולם היוגה הקלאסית. הוא כתב את אחד הטקסטים החשובים והמשפיעים ביותר אודות הכתבים הקדושים של היוגה ואודות מהותה. טקסט זה מכונה "יוגה סוטרה", כש'סוטרה' משמעותו 'חוט', כלומר הסוטרות הן חוטים המאגדים מחשבות מסוימות אודות היוגה, אותם פטנג'לי הגה. הוא כתב את המחשבות הללו בצורת הגידים קצרים וממצים אודות טיבה של היוגה, מטרותיה, כוונותיה ועקרונותיה, שהיוו מרכיב משמעותי בתפיסת היוגה אז והיום. כאמור, על פטנג'לי עצמו ידוע מעט מאוד, ואין יודעים בוודאות אם הוא חי כמאתיים שנה לפני הספירה, או אם חי במאה הראשונה או השנייה לספירה. לא ידוע אם היה פילוסוף, מיסטיקן, איש דת, או פסיכולוג. הוא כתב וניסה להבהיר את תורת היוגה ואת מהותה, וזהו המקור היחידי לידע אודותיו.)

1-יאמה-דיברות המוסר האוניברסליות

2. ניאמה - היטהרות עצמית על ידי משמעת

3. אסאנה - תנוחה

4. פראיניאמה- שליטה בקצב הנשימה

5. פראטיהרה - התכנסות וניתוק המינד ושחרורו משליטת החושים והעצמים החיצוניים

6. דהרנא - ריכוז

7. דהיאנה - מדיטציה

8. סאמדהי - מצב של מודעות על הנוצר על ידי מדיטיציה עמוקה, שבה מתאחד השוחר עם אובייקט המדיטציה שלו או הרוח האוניברסלית.

למעשה, תרגול האסנות ביוגה הינו רק שלב אחד מבין שמונת השלבים המצויינים., דהיינו יש צורך בעבודה אישית עמוקה בכדי לזכות בשלווה פנימית ובשמחה. ההתייחסות לשמונת האיברים:

1. יאמה- מידות המוסר, דהיינו האם אדם שמשקר,  מרמה, יכול להיקרא יוגי גם אם הוא מציג אסנות מדהימות לראווה?

2. ניאמה - היטהרות עצמית על ידי משמעת - שליטה בתחושות ברגשות ובתגובות יוצרות איזון בין מתרגל היוגה לסביבתו ובינו לבין עצנו.

3. אסאנה - שליטה בגוף ועל ידי כך יצירת הגוף ככלי קיבול לנשמה.

4. פראנאיאמה - הנשימה שללא קיומה פוסקים החיים, לעיתים רבות נשכחת במצבי דחק, כאב, קושי, ואנו שוכחים לנשום, כאשר אנו מסדירים את הנשימה אנו מתחילים לשלוט בתודעה ולהיות מודעים לקיומה.

5. פראטיהרא - השלב של התנתקות אנרגטית מן החושים כהכנה לשלושת השלבים הבאים

6.דהרנא - מיקוד התודעה לנקודה אחת תוך התנתקות מהחיצוניות והרשמים הפנימיים (זיכרונות, דמיון ועוד).

7. מדיטציה -  להביא את התודעה הביתה. חיבור של האדם לטבעו האמיתי, מפגש אישי עם האמת הפנימית והשמחה הפנימית שאינה תלויה בדבר.

8. סמדהי - חיבור העל של המתרגל עם הוויותו, בו המתרגל והעולם הופכים להיות אחד ושוב אין דבר החוצץ בינו לבין היקום.

  היוגה אם כן, הינה דרך חיים, משמעותית, ובעלת כלים רבים ומגוונים לשיפור וטיפוח חייו של האדם, אולם, שימוש ברובד או אספקט אחד של היוגה גורם לכך שהיא תהיה נטולת העומק והכח המשמעותי שלה להעצים ולשפר את איכויותיו של האדם באשר הוא.

כיצד לתרגל ולהצליח?

מסירות, דבקות, התמדה, ותרגול. ללא ארבעת הפרמטרים לא יוכל המתרגל להתפתח ולהגיע למימוש הפוטנציאל האישי שלו.

מתוך התפתחותי האישית למדה אני כי אין מספיק בתרגול פיסי (אסנות), בתרגול תודעתי (מדיטציה), ביושר ומוסר.  אני רואה בשילובם של כל האיברים כמסע ודרך, כלי משמעותי המוכיח עצמו.

מדוע אנשים נוטשים את דרך היוגה?

 הסיבות לכך רבות ומגוונות וישנן כמה סיבות עיקריות לטעמי:

א. מציאת מורה שאינו מתאים לתלמיד וההיפך- יחסי מורה תלמיד במזרח הינם יחסים מעניינים ומורכבים וישנה התייחסות מעמיקה לנושא. בחרתי להביא קטע מתוך "זן באמנות הקשת"/אויגן הריגל, על נושא מורה-תלמיד, עם זווית ראייה מיפן:

"שיטת ההוראה היפנית מחנכת לשליטה ללא תנאי. זו בצורות, תרגול, חזרה וחזרות על החזרה רבות והולכות הם סימנה של השיטה בפרקי זמן נרחבים. להציג, להמחיש, חדירה רגשית, חיקוי, אלה הם יסודות ההוראה. התלמיד היפני מביא עמו לבית הספר חינוך טוב, אהבה נלהבת לאמנות שבחר בה, והערצה נטולת ביקורת כלפי המורה. מימים קדומים נחשבים היחסים בין המורה והתלמיד לקשר יסודי בחיים, ויחס זה כולל אחריות גבוהה של המורה הרחק מעבר לתחומי המקצוע שהוא מלמד. תחילה אין התלמיד נדרש אלא לחקות בנאמנות מה שממחיש המורה. ללא הנמקה והדרכה מפורטת, מסתפק המורה בהוראות קצרות ואינו חושש שהתלמיד ישאל שאלות. הוא מסתכל בנחת במאמצים המגששים, אינו מצפה לעצמאות וליוזמה, יש לו סבלנות לקוות לצמיחה ולהבשלה ולהמתין להם., אין הזמן של שניהם דחוק, אין המורה דוחק ואין התלמיד נחפז. המורה רחוק מהכוונה לעורר תלמיד את האמן בטרם עת, ורואה את תפקידו הראשון בהקניית ידע ושליטה מוחלטת במקצוע. התלמיד נענה לכוונה זו בשקידה שאינה יודעת ליאות. כאילו אין לו שאיפות גבוהות יותר הוא מניח, מתוך נאמנות קהה, להעמיס עליו, כדי לגלות במרוצת השנים, כי הצורות, ששליטתו בהן מוחלטת אינן מדכאות עוד אלא משחררות". .....

לתלמיד במזרח קל יותר להתמסר וללמוד ממקום של צפייה וחיקוי. במערב המצב שונה, מכיוון שאנו מחונכים בצורה אחרת בצורת שאלת שאלות, הרבה פעמים מתוך מקום של אגו, שליטה ופחד. ישנם מקרים רבים במערב שמורים עברו את הגבול, ופגעו בתלמידיהם בצורות שונות ומכאן אף נובע הפחד, אולם, יש עניין של אמון בסיסי בין בני אדם שלדעתי בעידן שלנו די מעורער. לאדם המערבי יש קושי רב בלהרפות ולשחרר ולהביא עצמו למצב של התמסרות ודבקות ולתת אמון מלא במורה . מהמורה נדרשות אבני יסוד מאוד חשובות בבואו ללמד והחשובות בינהם הינן: יושר, מוסר, חמלה, אהבה ורצון ללמד ולסייע. מורה שמלמד מתוך האגו ומנצל מעמדו יוצר מצב בעייתי וכואב ביחסים בינו לבין תלמידיו. על המורה לשמור כל חייו על מקומו כתלמיד כי אם לא כן הוא מאבד את האותנטיות, הצניעות ואת עצמו בתוך לימוד האחרים.

ב. ציפיות שאינן תואמות את תרגול היוגה - אנשים שרוצים פתרונות מידיים ושיפור מיידי במצבם נוכחים לדעת שאין כך הדבר.

ג. שיטות תרגול שאינן תואמות את מצב המתרגל - מבחינה פיסית ונפשית. תלמידים רבים ניגשים ללמוד שיטות יוגה שאינן תואמות את מצבם הפיסי והנפשי ועל המורה להיות בעל יכולת אבחנה ותובנה ליכולותיו המנטליות והפיסיות של המתרגל ולהתאים את התרגול למצבו (של המתרגל).

ד. פחד ואיבוד שליטה - ישנם אנשים המחילים תהליך של לימוד ותרגול ומתחילים להגיע למקומות עליהם עטו "שיריון" במהלך השנים. המקומות הרגשיים מתחילים להיפתח ולהיחשף בתרגול היוגה והרבה אנשים נרתעים מלגעת במקומות הללו ולכן מפסיקים את התרגול הרבה פעמים מתוך מקום של האשמת  המורה, רמת התרגול ועוד סיבות חיצוניות כאשר הסיבות למעשה הינן תכנים פנימיים שקשה למתרגל להתמודד איתם. במקרים הללו יש צורך במורה שיוכל להכיל ולהדריך, להפנות לעוד אפיקי טיפול במידה ויש צורך  ולפעמים פשוט "לשחרר" תלמיד שאינו בשל עדיין לגעת במקומות הללו ומלא בהתנגדויות.

לסיכום - היוגה הינה דרך חיים משמעותית, בעלת כלים רבים ומגוונים לשיפור וטיפוח חיי האדם ומיצוי הפוטנציאל הגלום בו. המסירות והדבקות, ההתמסרות לתהליך ולמורה חשובים לאין ערוך לשם ההצלחה, והלימוד הינו לכל החיים.יש לציין שתרגול היוגה צריך להיות מותאם לאדם גם במצבי בריאות וגם במצבי חולי. היוגה אינה כלי רק לאנשים שנמצאים בבריאות מיטבית אלא, יכולה לשפר ולתמוך במצבי חיים שונים, במעגלי החיים השונים, בבריאות ובחולי.

מקורות למאמר:

"אור על היוגה" ב.ק.ס. איינגאר - הגדול מכולם

זן באמנות הקשת - אויגן הריגל